• רכב צבאי ישראלי נוסע מחוץ לעופר, כלא צבאי בגדה המערבית הכבושה, בנובמבר 2023. מאסר של 17 עיתונאים על ידי ישראל בגדה המערבית, מאז תחילת מלחמת ישראל-עזה ב-7 באוקטובר, הציב אותה במקום ה-6 בדירוג המדינות הכולאות הגרועות ביותר, על פי מפקד הכליאה של CPJ, נכון ל-1 בדצמבר. סין ומיאנמר הובילו את רשימת הכולאות הגרועות ביותר. (צילום: AFP/FADEL SENNA)

מפקד נכלאים 2023: מספר העיתונאים הכלואים קרוב לשיא; מספרם בישראל נוסק

מאת ארלין גץ

מאז פרצה מלחמת ישראל-עזה ב-7 באוקטובר ישראל היא אחת המדינות המובילות בעולם בכליאת עיתונאים, כך עולה ממרשם הוועד להגנה על עיתונאים (CPJ)   בשנת 2023. ישראל מדורגת במקום השישי – בשוויון עם איראן- אחרי סין, מיאנמר, בלארוס, רוסיה ווייטנאם, בהתאמה.

בסך הכל CPJ תיעד320  עיתונאים מאחורי סורג ובריח בתאריך המפקד, ה-1 בדצמבר המספר היה השני בגובהו שנרשם על ידי CPJ מאז תחילת המפקד ב-1992 –  ברומטר מטריד של סמכותנות מושרשת ואכזריות של ממשלות שנחושות להשתיק קולות עצמאיים. יש ממשלות שהולכות צעד נוסף כשהן מטרידות ומאיימות על עיתונאים גם מחוץ לגבולותיהן. אמצעי ההפחדה של מוסקבה כללו צווי מעצר רבים לעיתונאים רוסים החיים במדינות אחרות; אתיופיה אילצה את החזרתו של עיתונאי גולה בג׳יבוטי השכנה כדי להעמידו למשפט על פעילות טרור.

המחקר של CPJ גם מראה כי יותר מ65%-, 209 מהעיתונאים במרשם, מתמודדים עם האשמות אנטי-מדינתיות, כמו חדשות כוזבות ופעילות טרור, כנקמה על הסיקור הביקורתי שלהם. ב 66-מקרים טרם נמסר לעצורים מה האישומים העומדים בפניהם. לעתים קרובות הם מתמודדים עם תנאים אכזריים ללא הצדקה, הליך הוגן שמופר לעתים קרובות, כאשר הרשויות מאריכות את מעצרם של עיתונאים לפני אישום וקדם משפט, ואף עורכי דין המגנים על העיתונאים סובלים מנקמנות במדינות רבות בעולם.

ממצאים מרכזיים נוספים משנת 2023:

המדינות הגרועות ביותר בכליאת עיתונאים

רוברט פאנג (משמאל), עורך הדין של טייקון התקשורת הפרו-דמוקרטית ג’ימי לאי (מימין), מגיע לבית המשפט בהונג קונג ב-22 בדצמבר, היום בו בית המשפט דחה בקשה של לאי (המוצג בראיון בתקשורת ביוני 2020) לבטל את האישום על פרסום מסית. ב-2 בינואר 2024, לאי כפר בהאשמות שעלולות לשלוח אותו למאסר עולם. (תמונות, משמאל לימין: AFP/Peter Parks, AFP/Anthony Wallace)

סין (44 מאחורי סורג ובריח), מיאנמר(43) , ובלארוס (28) החזיקו ביותר משליש (35.8%) מהכלואים ביום המפקד.

סין מדורגת זמן רב כאחת מכולאות העיתונאים הגרועות בעולם. הצנזורה הידועה לשמצה מקשה על קביעת המספר המדויק של העיתונאים הכלואים שם, אך הדיכוי של המדיה ע״י בייג׳ין התרחב בשנים האחרונות, כאשר ב-2021 נכלאו לראשונה בתקופת המעקב של CPJ עיתונאים מהונג קונג. המעצרים בהונג קונג הגיעו לאחר שבייג’ין העבירה את חוק הביטחון הלאומי הנוקשה, בעקבות הפגנות המוניות פרו-דמוקרטיות. כמה מהעיתונאים שהוחזקו באותה עת מתמודדים עם עיכובים מתמשכים במשפטים נגדם, כולל ג’ימי לאי, מייסד העיתון הפרו-דמוקרטי אפל דיילי Apple Daily שנסגר בעקבות צעדים שנקט השלטון הסיני. המשפט של לאי, היה על סוגיית הביטחון הלאומי והחל רק לאחר שהיה כמעט1,100  ימים מאחורי סורג ובריח. אם יורשע, הוא עלול להשלח למאסר עולם.

הרשויות הסיניות גם מגבירות את השימוש בהאשמות על פעילות נגד המדינה כדי לכלוא עיתונאים, כאשר שלושה מתוך חמשת המקרים החדשים בסין, לפי מסד הנתונים של CPJ משנת 2023, הם עיתונאים שהואשמו בריגול, הסתה לבדלנות או ערעור על סמכות המדינה. עיתונאים רבים שהואשמו הם אויגורים משינג’יאנג, שם הואשמה בייג’ין בפשעים נגד האנושות בשל המעצרים ההמוניים שלה ודיכוי חריף, בעיקר של הקבוצות האתניות המוסלמיות באזור. ב-2023, 19 מתוך 44 הכלואים היו עיתונאים אויגורים.

דיכוי העיתונאים החמיר באופן דרמטי גם במיאנמר ובבלרוס מאז 2021.

במיאנמר, כלי התקשורת העצמאיים של המדינה נחרבו מאז ההפיכה הצבאית בפברואר 2021,  כשהחונטה פעלה במהירות לעצור עיתונאים, לסגור ערוצי חדשות ולאלץ עיתונאים לגלות. כמעט שלוש שנים מאוחר יותר, עיתונאים ממשיכים להיות מטרה להאשמות אנטי-מדינתיות המשמשות באופן נרחב להפללה בעוון “הסתה” ו”הפצת” חדשות כוזבות”. בחודש מאי נעצר צלם העיתונות סאי זאו תאיקי בעת שסיקר את ההשלכות של ״ציקלון מוקה״ הקטלני במערב מיאנמר, והוא נידון ל-20 שנות מאסר בגין המרדה -עונש המאסר הארוך ביותר הידוע שניתן לכתב מאז ההפיכה.

בבלארוס, הרשויות כלאו מספר גדל והולך של עיתונאים בשל עבודתם מאז2020 , כאשר המדינה נשטפה בגל הפגנות המוניות על בחירתו מחדש השנויה במחלוקת של נשיא בלארוס אלכסנדר לוקשנקו. רובם  71%- – עומדים בפני האשמות אנטי מדינתיות ;כמעט מחציתם מרצים עונשים של חמש שנים או יותר בכלא.

הרשויות הבלארוסיות משתמשות בחוקים נגד ״קיצוניות” ככלי הנשק הנפוץ ביותר שלהן לכליאת עיתונאים כנקמה על עבודתם. חמישה מתוך שבעת הכלואים החדשים בבלרוס, לפי המחקר של CPJ בשנת 2023, הואשמו בהקמת קבוצות קיצוניות או בהשתתפות בהן או בסיוע לפעילויות קיצוניות. (CPJ גם חוקר אם עיתונאי בלארוסי אחר עומד בפני אישומים דומים). לפי איגוד העיתונאים הבלארוסי הגולה, לפחות19  כלי תקשורת תויגו כ”קיצוניים” במהלך השנתיים האחרונות.

התפתחויות חדשות

שני שינויים מרכזיים במפקד CPJ של 2023  הם ישראל ואיראן, בשוויון במקום השישי, כשכל אחת מהן כלאה לפחות17  עיתונאים נכון ל-1 בדצמבר.

ישראל הופיעה מספר פעמים במפקד השנתי של CPJ, אך זהו מספר המעצרים הגבוה ביותר של עיתונאים פלסטינים מאז החל CPJ לתעד מעצרים ב-1992 והפעם הראשונה שישראל מדורגת בין שש העברייניות המובילות. כל אלה שהוחזקו על ידי ישראל נכון לתאריך המפקד ב-1 בדצמבר ושידועים ל-CPJ, נעצרו בשטח הפלסטיני של הגדה המערבית הכבושה לאחר תחילת מלחמת ישראל-עזה ב 7-באוקטובר. רובם מוחזקים במעצר מנהלי, אמצעי שמאפשר לרשויות הישראליות להחזיק עצורים ללא אישום, בטענה שהם חושדים שהעציר מתכנן לבצע עבירה בעתיד.

היעדר השקיפות בהליכים הללו מקשה על חוקרי CPJ ללמוד על האשמות כלשהן שעומדות בפני העיתונאים, אך מספר משפחות אמרו ל-CPJ שהן מאמינות שקרוביהם נכלאו בגלל פרסומים ברשתות חברתיות. )קרא כאן עוד על הכליאה של עיתונאים פלסטינים על ידי ישראל)

בסך הכל, ישראל עצרה יותר מ-20 עיתונאים מאז תחילת המלחמה, אך אלה ששוחררו לפני 1 בדצמבר או שהוחזקו לאחר תאריך זה אינם נכללים במפקד 2023. (ראה כאן את הנתונים העדכניים ביותר של CPJ על מספר העיתונאים במעצר.)

באיראן נרשמה ירידה חדה מהגדרתה ככולאת הגרועה ביותר של עיתונאים בשנת 2022, בעקבות דיכוי הסיקור של ההפגנות בהובלת נשים ברחבי המדינה, שפרצו בעקבות מותה של מהסא אמיני בת ה-22. רבים מ 62-העיתונאים מהמפקד ב-2022 שוחררו מאז בערבות והם ממתינים לכתבי אישום או לגזר הדין. המספר הנמוך יותר של כלואים ב-2023 אינו מעיד, אם כן, בשום אופן על הקלה בלחץ על התקשורת באיראן. למעשה, הרשויות הגיבו לעלייה בדיווח על זכויות נשים, על ידי הבלטה של עיתונאיות חשובות כדי להפכן לדוגמה ומודל.

נכון ל-1 בדצמבר, 8 מתוך 17 העיתונאים שנכלאו באיראן היו נשים.

ביניהן נילופאר חאמדי ואלהה מוחמדי, שהיו בין העיתונאיות הראשונות שדיווחו על מותה של אמיני בספטמבר 2022. שתיהן נידונו ל-13 ו- 12שנים בהתאמה בהאשמות אנטי-מדינתיות הקשורות לדיווחים שלהן. הן שוחררו ממאסר בערבות ב-14 בינואר 2024 – לאחר כמעט 16 חודשים מאחורי סורג ובריח- בזמן שבית המשפט העליון באיראן דן בערעורן. העיתונאית העצמאית וידה רבאני נמצאת בכלא אווין ומרצה את הראשון מבין שני עונשי מאסר שמסתכמים ב-17 שנה על הסיקור שלה את המחאה.

גם רוסיה הגבירה את מאמציה לדכא דיווח חופשי. התקשורת העצמאית של המדינה נמחקה בעקבות הפלישה לאוקראינה בפברואר 2022. בנוסף, מוסקבה מנסה להפליל עיתונאים מעבר לגבולותיה על ידי הוצאת צווי מעצר וקביעת עונשי מאסר שלא בפניהם לכמה עיתונאים בולטים שפועלים בגלות.

רוסיה מחזיקה גם מספר לא פרופורציונלי של כתבים זרים בבתי הכלא שלה. 12 מתוך המפקד העולמי, הכולל 17 עיתונאים כלואים שאינם מקומיים, מוחזקים בידי רוסיה. שניים, אוון גרשקוביץ’ ואלסו קורמשבה, הם אזרחים אמריקאים שנמצאים במעצר לפני משפט. ה 10-מאוקראינה כוללים חמישה טטארים מקרים, קבוצה אתנית מוסלמית ברובה ילידת חצי האי קרים, שסופחה על ידי רוסיה ב-2014. ארבעה מהם מרצים עונשים של 12 עד19  שנים באשמת טרור. האחד, אמט סולימנוב, סובל מבעיות בריאותיות מרובות, כולל בעיות לב, ריאות, קיבה ומפרקים.

אכזריות ונקמה

תנאי הכליאה קשים במדינות עם הרקורד הגרוע ביותר של מעצר עיתונאים. דוחות מדינה, שפורסמו על ידי משרד החוץ האמריקני בתחילת 2023, מצאו כי אסירים בסין, מיאנמר, בלארוס, רוסיה וויאטנם מתמודדים בדרך כלל עם התעללות פיזית ומינית, צפיפות, מחסור במזון ובמים וטיפול רפואי לא הולם.

גדר היקפית סביב מה שמכונה רשמית כמרכז חינוכי למיומנויות מקצועיות בדבנצ’נג, באזור האוטונומי של שינג’יאנג אויגור, בשנת 2018. המשטרה בדבנצ’נג עצרה שני עיתונאים מסוכנות רויטרס ליותר מארבע שעות לאחר צילום תמונה זו. (צילום: Reuters/Thomas Peter)
 

לפחות  94מתוך 320  העיתונאים במפקד 2023  – כמעט30% – ידועים כסובלים מבעיות בריאות. רבים אינם יכולים לקבל תרופות או גישה לרופאים, אך משפחותיהם נמנעות לעתים קרובות מלהתבטא מחשש לנקמה נגד קרוביהם הכלואים. המחקר של CPJ מצא מקרים רבים שבהם נמנעו מעיתונאים כלואים שירותי בריאות, תרופות ולפעמים צרכים בסיסיים כמו חום, מים חמים וחשמל.

העיתונאית הווייטנאמית Huynh Thuc Vy, למשל, מרצה שנתיים ותשעה חודשים על השחתת דגל וייטנאם לכאורה. אביה, Huynh Ngoc Tuan, אמר ל-CPJ בנובמבר 2023 ש-Vy פיתחה אי-ספיקה של מסתם בלב, מצב חמור, שחייב מתן תרופות שהכלא לא מספק ומשפחתה לא יכלה להרשות לעצמה לקנות ולשלוח באופן קבוע לכלא, שנמצא יותר מ-180 ק״מ מביתם.

כמו כן בווייטנאם, שלטונות הכלא הפסיקו לספק מים חמים לטראן הוני דוי תוק Tran Hunyh Duy Thuc כדי למנוע ממנו להכין אטריות להכנה מהירה שרכש במזנון הכלא. תוק, שמרצה עונש מאסר של 16 שנה, ואחריו מעצר בית של חמש שנים, בגין “פעילויות שמטרתן להפיל את הממשלה”, שבת רעב לעיתים תכופות נגד תנאי הכלא הגרועים והפסיק לאכול את האוכל שמוגש בכלא בספטמבר האחרון, כחלק מהמחאה נגד קיצוב לא הוגן של מזון.

בני משפחתו של ת’וק אומרים כי הוא פיתח מחלת עיניים בשנת 2017 לאחר ששלטונות בית הסוהר מנעו באופן שגרתי חשמל לתאו האפל וסירבו למסור לו פנסים הפועלים על ידי סוללה, שסופקו על ידי משפחתו, בטענה כי מכשירים אלקטרוניים אסורים לאסירים.

ברוסיה, העיתונאית הפרילנסרית האוקראינית אירינה דנילוביץ’, המרצה עונש מאסר של שש שנים ו-11 חודשים, לא מקבלת טיפול רפואי למרות שאיבדה את השמיעה באוזנה השמאלית וסבלה מכאבי ראש מתישים. “אירינה נמצאת על סף התמוטטות”, אמר אביה של דנילוביץ’ ל-CPJ.

גם בבלארוס, קסניה לוטסקינה אינה מקבלת טיפול רפואי מתאים למרות שסובלת מגידול במוח שגדל בזמן ריצוי מאסר של שמונה שנים.

ענישה מעבר לכלא

עיתונאים רבים מתמודדים עם הגבלות על חירותם גם לאחר שריצו את עונשם. זה לא רק משפיע על פרנסתם, אלא מאפשר לממשלות דכאניות להמשיך ולהשתיק את קולם.

ברוסיה, למשל, נאסר על אנדריי נובשוב לעבוד כעיתונאי במשך שנה לאחר ריצוי עונש של שמונה חודשים עבודות כפיה. אלכסנדר ואלוב, ששוחרר במרץ 2023 לאחר ריצוי מלוא עונשו במשך שש שנים, חייב להתייצב במשטרה מדי שבוע ונשאר תחת “פיקוח מנהלי”. הוא גם מנוע מלעזוב את סוצ׳י, עיר על חוף הים השחור, במשך שנתיים. למרות שלא נאסר עליו רשמית לעבוד כעיתונאי, הוא אמר ל-CPJ שאיש לא רוצה לתת עבודה למבקר ממשלתי ידוע.

בווייטנאם, על חמישה עיתונאים – דואן קיין ג’יאנג, טרונג צ’או הואו דנה, נגוין פוק טרונג באו, לה התאנג, ונגיין ת’אנה נהנה – מערוץ החדשות העצמאי באו סאץ׳ (עיתון נקי), שפעל בפייסבוק אך סגור כעת – נאסר לעבוד כעיתונאים במשך שלוש שנים לאחר שריצו את עונשיהם בהאשמות אנטי-מדינתיות.

באיראן, נסים סולטנבייגי, שדיווחה על מותה של אמיני, היתה מנועה מלעזוב את המדינה במשך שנתיים ונאסר עליה להצטרף להתאגדות פוליטית במשך שנתיים, בנוסף לעונש של 3.5 שנות מאסר בגין הפצת תעמולה נגד המערכת וקשירת קשר נגד הביטחון הלאומי.

בסין, שם נשלחים אסירים למחנות לחינוך פוליטי או מוחזקים בכלא לאחר סיום עונשם, לא ידוע גורלם של קבוצת סטודנטים שעבדו אצל אילהאם טוהטי, המייסד הכלוא לכל חייו של אתר החדשות שינג’יאנג אוייביז.

גם למצרים יש היסטוריה של הגבלת עיתונאים שסיימו לרצות את עונשיהם. על צלם העיתונות המצרי וזוכה פרס הצילום הבינלאומי לחופש עיתונות של CPJ, מחמוד אבו זייד, המכונה שאוקאן, נאסר לנסוע אל מחוץ לארצו במשך חמש שנים לאחר ששוחרר מהכלא בשנת 2019.

דיכוי אזורי

באופן בלתי נמנע, תמונת מצב של מספר העיתונאים בכלא ביום נתון משקפת רק חלק מהתמונה. מיקום בדירוג הכליאה יכול להיות רכבת הרים ומספר נמוך יותר של כתבים כלואים אינו מעיד על סובלנות רבה יותר לחופש העיתונות. כך המצב במדינות שמפעילות “דלת מסתובבת” כמו טורקיה, מצרים, איראן וסוריה.

אפריקה שמדרום לסהרה

אריתריאה, עם 16 עיתונאים בכלא, היא כולאת העיתונאים השביעית בעולם והגרועה ביותר ביבשת אפריקה. בין אלה שנכלאו באריתריאה נכללים כמה מהמאסרים הארוכים הידועים ביותר של עיתונאים ברחבי העולם; איש מהם מעולם לא הורשע.

באפריקה שמדרום לסהרה, מספר העיתונאים הכלואים ב-1 בדצמבר עלה מ-31 ל-47 בשנת 2022 ומ-30 ב-2021. אתיופיה (8) וקמרון (6) דורגו במקומות השני והשלישי הגרועים באזור.

מספר העיתונאים האתיופיים הכלואים משקף את הסביבה הקשה בה פועלת התקשורת. למרות החתימה על הסכם שלום ב-2002, שסיים שנתיים של מלחמת אזרחים, חלקים באתיופיה אינם שלווים והסכסוך משתולל באזור אמהרה בין מיליציה אזורית לכוחות פדרליים. כל שמונת העיתונאים במפקד CPJ נעצרו בשנת 2023 לאחר שסיקרו את הסכסוך הזה.

הנתונים משקפים גם פגיעות בתקשורת בסנגל, זמביה, אנגולה ומדגסקר. סנגל, שבה חמישה עיתונאים שנכלאו, הופיעה במפקד CPJ רק פעמיים בעבר (2008 ו-2022) עם עיתונאי אחד בכל שנה.

ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו, בזמביה, אנגולה, בורונדי וניגריה, נכלא עיתונאי אחד בכל אחת מהן בשנת 2023. מדגסקר, שהופיעה לראשונה במפקד, גם כן כלאה עיתונאי אחד. ההאשמות שהובאו נגד סטניס בוג׳קרה צ׳יאמלה מהרפובליקה הדמוקרטית של קונגו – יישום משולב של חוק העונשין, קוד דיגיטלי חדש וחוק העיתונות המאפשר לרשויות להעמיד לדין ולכלוא עיתונאים על הפצת “חדשות מזויפות” ולשתף מידע באופן אלקטרוני – מדגישות את החששות להפללה המתמשכת של העיתונאות.

אסיה

אסיה נותרה האזור עם מספר העיתונאים הגבוה ביותר בכלא. מחוץ לכולאות המובילות – סין, מיאנמר וויאטנם – עיתונאים היו מאחורי סורג ובריח גם בהודו, אפגניסטן והפיליפינים.

הודו, שמחזיקה בשבעה עיתונאים, השתמשה בג’אמו ובקשמיר בחוקי ביטחון, כולל ״חוק (מניעת) פעילויות בלתי חוקיות״ (UAPA) ו״חוק בטיחות הציבור״, כדי להשתיק את התקשורת.

באפגניסטן היה עיתונאי אחד בכלא נכון לדצמבר, אך הדיכוי של הטליבאן נגד עיתונאים ותקשורת אפגניים נמשך. היו לפחות 16 עיתונאים נוספים שנעצרו במהלך השנה – ושוחררו מאוחר יותר – כשהטליבאן האשים כמה מהם בדיווח לתקשורת הגולה.

בפיליפינים, היחס לתקשורתית תחת הנשיא פרדיננד מרקוס ג’וניור נותר קשה, אבל בסך הכל עיתונאים קיבלו יחס מעט טוב יותר מאשר בתקופת קודמו. פרנשי מיי קומפיו היתה העיתונאית היחידה בכלא במדינה בדרום מזרח אסיה, שהייתה פעם מעוז של חופש העיתונות באזור. קומפיו נמצאת מאחורי סורג ובריח כבר כמעט ארבע שנים על מה שעורכי הדין שלה מכנים האשמות מופרכות של מימון נשק בלתי חוקי וטרור.

אירופה ומרכז אסיה

טג’יקיסטן ממשיכה להוביל בכליאת עיתונאים במרכז אסיה, עם שבעה עיתונאים המרצים עונשי מאסר של בין שבע ל-20 שנה. כולם הורשעו מאז סוף 2022. ביקור של CPJ במדינה בסוף 2023 מצא שהעונשים הקשים החמירו אקלים של פחד וצנזורה עצמית בקרב עיתונאים בסביבה תקשורתית שהושחתה על ידי שנים של לחץ ממשלתי.

בסוף 2023, מצב חופש העיתונות הידרדר במהירות גם באזרבייג’ן, עם גל מעצרים של עיתונאים לקראת הבחירות לנשיאות שיתקיימו בפברואר 2024. ארבעה עיתונאים ועובד תקשורת נעצרו לפני 1 בדצמבר, ולפחות שלושה נוספים מאז. ארבעה שהיו כלואים ב-1 בדצמבר השתייכו לערוץ ״אבזס מדיה״ שידוע בתחקיריו על בכירי המדינה. הם נעצרו על רקע ירידה ביחסי אזרבייג׳ן עם המערב, לאחר שאזרבייג׳ן כבשה את נגורנו קרבאך. הרשויות מאשימות את ארה״ב, שגרירויות אירופאיות וארגונים תורמים במימון בלתי חוקי של ערוץ המדיה.

13 העיתונאים הכלואים בטורקיה מסמנים ירידה חדה מ-40 שתועדו במפקד שלCPJ  בשנת 2022. יחד עם זאת, האטיס דומן היא האישה העיתונאית שמרצה את המאסר הארוך ביותר בעולם והמשפט החוזר שלה ב-2023 לא הביא לשינוי. כמו כן, עיתונאים רבים ששוחררו בשנת 2023 נמצאים עדיין תחת פיקוח מערכת המשפט, מה שאומר שהם חייבים לדווח למשטרה אם ברצונם לצאת מהארץ והדבר עלול להימנע מהם. כמו כן הם עלולים להיחשף לחקירות או העמדות לדין. שני ביקורי מחקר של CPJ בטורקיה בסוף 2023 מצאו כי המספר הנמוך יותר של עיתונאים במעצר אינו משקף שיפור במצב חופש העיתונות במדינה.

המזרח התיכון וצפון אפריקה מצרים

מצרים, שבדרך כלל היא בין המדינות הכולאות הגרועות בעולם, צמודה לטורקיה במקום השמיני בעולם עם 13 עיתונאים כלואים על פי מפקד CPJ לשנת 2023. ערב הסעודית הייתה במקום התשיעי, עם 10 עיתונאים מאחורי סורג ובריח.

מצרים, ערב הסעודית, מרוקו וכורדיסטאן העיראקית הרחיבו בשנים האחרונות את השימוש בהאשמות עיתונאים על הפצת חדשות כוזבות, טרור ופעילות נגד המדינה. הרשויות המצריות, שפועלות בדרך כלל בהתאם לחקיקה המגבילה את המעצר לפני משפט לשנתיים, מוסיפות אישומים כדי להאריך את התקופה הזו. מקרים נקודתיים: הפרילנסר מוחמד סעיד פהמי, בילה יותר מארבע וחצי שנים במעצר לפני משפט לאחר שנעצר באשמת הפצת חדשות כוזבות וטרור בשנת 2018. הוא היה אמור להשתחרר ב-2020 וב-2021, אך מעצרו הוארך לאחר שהתובעים הוסיפו אישומים נוספים. מוסטפא מוחמד סעד, צלם בכיר ברשת השידור הקטארית אל-ג’זירה, מוחזק במעצר לפני משפט בקהיר בגין טרור ואישומי הפצת חדשות כוזבות מאז 2019.

לא דווח על מאסרים חדשים מבחריין וסוריה, שעדיין החזיקו במאסר חמישה עיתונאים כל אחד בשנת 2023, או ממרוקו ואלג’יריה, שכל אחת החזיקה בשלושה. ארבעת העיתונאים הכלואים בעיראק כללו אסיר חדש אחד בכורדיסטאן העיראקית. בתוניסיה, ח’ליפה גוסמי נעצר בספטמבר כדי לרצות עונש מאסר של חמש שנים באשמת חשיפת מידע שקשור לביטחון לאומי. מוקדם יותר בשנת 2023, בית משפט לערעורים החמיר את עונשו משנה לחמש שנים.

אמריקה הלטינית והאיים הקריביים

המספר הנמוך יחסית של עיתונאים שנכלאו באמריקה הלטינית ובאיים הקריביים – אחד בגואטמלה, בניקרגואה ובקובה – מפריך את האיומים על התקשורת באזור שבו מדינות אחרות, בעיקר הונדורס ואל סלבדור, ממשיכות לפגוע בחופש העיתונות, כשמספר רב של עיתונאים נאלצו לגלות.

בגואטמלה, דפוס של התקפות נגד העיתונות פעל לצנזר ולהשתיק ערוצי מדיה ותחקירים עצמאיים. חוסה רובן זמורה נשאר בכלא גם לאחר שבית משפט בגואטמלה ביטל את הרשעתו בהלבנת הון מיוני 2023 והורה על משפט חוזר, המתוכנן לפברואר 2024. זמורה נאלץ להחליף עורך דין שמונה פעמים מאז שנכלא ביולי 2022, כי ארבעה מעורכי דינו עמדו בפני אישומים, ככל הנראה בנקמה להגנה עליו. לחץ ממשלתי הביא לסגירתו של העיתון העצמאי elPeriódico במאי 2023.

בניקרגואה, הכתב הפרילנסר ויקטור טיקאי מרצה שמונה שנות מאסר בגין האשמות אנטי-מדינתיות והפצת חדשות כוזבות – האשמות שמתאימות לדפוס של הטרדה משפטית, ואישומים פליליים נגד עיתונאים עצמאיים בניקרגואה, כשהנשיא דניאל אורטגה מגביר את המאמצים להחניק את חופש הביטוי.

דיווחי מסד נתונים מאת: סמיר אלשאריף, אנה בראקה, בה ליה יי, ג’ואן צ’ירווה, שון קריספין, דוג’ה דאוד, איגנסיו דלגאדו קולבראס, סונאלי דוואן, ג’ראלדה אמבלו, נטלי גריבניאק, איריס הסו, ניק לואיס, קונאל מג’ודר, מוחמד מנדור, שריף מנצור, סקוט מיימבה, מוטוקי מומו, מוסא נגום, אוזגור אוגרט, אנג’לה קווינטל, ג’ונתן רוזן, גולנוזה סעיד, סוראן ראשיד, וואליולה רחמני, יגי רזיאאן, דנה וילצ’ז, כריסטינה זהאר.

עריכת פרופילי האסירים: ארלין גץ, קתי ג’ונס, נעמי זבלוף, קייטי מיגרו, שרה ספייסר, ג’ניפר דנהאם, סוזנה גונזלס וטום בארקלי.

שיטת המפקד של CPJ

מפקד הכלא מתייחס רק לעיתונאים הנמצאים במעצר ממשלתי ואינו כולל את אלה שנעלמו או שבויים בידי גורמים שאינם מדינתיים. מקרים אלה מסווגים כ”נעדרים” או “חטופים”.

CPJ (הוועד להגנה על עיתונאים) מגדיר עיתונאים כאנשים שמסקרים את החדשות או מגיבים על ענייני ציבור בכל מדיה, לרבות דפוס, תצלומים, רדיו, טלוויזיה ואינטרנט. במפקד הכלואים השנתי, CPJ כולל רק את העיתונאים שהוא וידא שנכלאו בקשר לעבודתם.

הרשימה של CPJ היא תמונת מצב של אלה שהיו כלואים בשעה 12:01 ב-1 בדצמבר 2023. היא אינה כוללת את העיתונאים הרבים שנכלאו ושוחררו במהלך השנה; ניתן למצוא דיווחים על מקרים אלה בכתובת  http://cpj.org. עיתונאים נשארים ברשימה של CPJ עד שהארגון יקבע בוודאות סבירה שהם שוחררו או מתו במעצר.