אי-העמדה לדין בגין הרג עיתונאים פוגע בחופש העיתונות
תל אביב, 9 במאי – שנה לאחר שכתבת אל-ג’זירה בערבית, העיתונאית שירין אבו עאקלה, נורתה בראשה ונהרגה בעת שדיווחה על פשיטה של הצבא הישראלי בגדה המערבית, חושף דוח חדש של הוועדה להגנה על עיתונאים (CPJ) דפוס של הפעלת כוח קטלני על ידי צה”ל, המלווה בתגובה בלתי הולמת של התנערות מאחריות.
מאז 2001, נרשמו ב- CPJ לפחות 20 מקרים של הרג עיתונאים על ידי צה”ל. רובם המכריע – 18 מביניהם – היו פלסטינים. לא הוגשו כתבי אישום ואיש לא נתן את הדין בגין מקרי הרג אלה.
“הרג שירין אבו עאקלה וכשלון החקירה הצבאית לזהות את האחראים לו איננו אירוע חד פעמי” אמר רוברט מהוני, מנהל פרויקטים מיוחדים ב-CPJ ואחד מעורכי הדוח. “זה חלק מדפוס תגובה שנראה כמכוון לחמוק מאחריות. אף לא אחד בצה”ל נמצא כאחראי למותם של 20 עיתונאים מאש הצבא הישראלי ב-22 השנים האחרונות”.
דוח CPJ, “דפוס קטלני”, מצא כי בדיקות הריגתם של עיתונאים על ידי צה”ל מתנהלות לפי מהלך קבוע. גורמים רשמיים בישראל מתעלמים מראיות וטענות עדים, ולעיתים קרובות נראה כי הם מזכים חיילים מאחריות להרג בשעה שהחקירות עודן מתנהלות. הדוח מציין כי הליך הבדיקה של צה”ל במקרים של הרג אזרחים דוגמת העיתונאים בידי הצבא הוא בגדר קופסה שחורה. אין מסמך מדיניות המתאר את ההליך לפרטיו ותוצאות הבדיקות הן חסויות. כאשר בדיקות מתקיימות, הצבא הישראלי יתמהמה לעיתים קרובות לאורך חודשים או שנים בחקר מקרי ההרג ומשפחות העיתונאים, הפלסטינים ברובם, זוכות לסעד משפטי מועט בישראל.
הדוח מצא בנוסף שהכוחות הישראלים, מתעלמים שוב ושוב מסימני זיהוי של עיתונאים, ובכך שולחים מסר מצנן לעיתונאים ואנשי תקשורת ברחבי הגדה המערבית ועזה, השטחים הפלסטינים המצויים בשליטת הצבא הישראלי בהם התרחשו כל 20 מקרי ההרג. כמו אבו עאקלה, רוב העיתונאים שנהרגו – לפחות 13 מתוך 20 – הזדהו באופן ברור כאנשי תקשורת או שהו בתוך כלי רכב שנשאו את סמל העיתונות בעת שנהרגו. כך למשל, ב-2008, צלם רויטרס פאדל שנאעה (Fadel Shana) לבש אפוד מגן כחול שנשא את הכיתוב “עיתונות” ועמד בסמוך לרכב עליו נכתב “TV” ו”עיתונות” כאשר טנק ירה פגז פלאשט שפילח את חזהו ואת רגליו במספר מקומות, והרגו.
“רמת החקירה שישראל טוענת כי ביצעה בנוגע להרג העיתונים תלויה במידה רבה בלחץ חיצוני” אמר שריף מנסור, מתאם התוכניות של CPJ במזרח התיכון ובצפון אפריקה. מתקיימת בדיקה שטחית של נסיבות מותם של עיתונאים בעלי דרכונים זרים, אך רק לעיתים רחוקות נבדק מותם של כתבים פלסטינים הרוגים. בסופו של דבר, אף אחד מההרוגים לא זכה ולו למראית עין של צדק”.
ההרוגים הם רק חלק אחד של הסיפור. עיתונאים רבים נפצעו, ובשנת 2021 הפציץ הצבא בעזה בניינים שבהם שכנו משרדים של יותר מתריסר גופי תקשורת מקומיים ובינלאומיים, כולל AP ואל ג’זירה.
בקשות רבות נשלחו מ-CPJ למשרד דובר צה”ל לראיין תובעים צבאיים ובעלי תפקידים אחרים, אולם הצבא סרב להיפגש לראיון רשמי עם CPJ.
הרג עיתונאים על ידי צה”ל מביא ל”אפקט מצנן” בקרב כתבים המסקרים את פעילות צה”ל, פוגע בחופש העיתונות ומגביר את החשש לבטיחותם של עיתונאים פלסטינים וזרים. דוח CPJ כולל המלצות לישראל, לארצות הברית ולקהילה הבינלאומית לפעול להגנה על עיתונאים, לשים קץ לפטור מעונש במקרים של הרג עיתונאים ולמנוע הרוגים נוספים. ההמלצות כוללות הבטחה של חקירה מהירה, עצמאית, שקופה ויעילה במקרי הרג של עיתונאים, שייתכן ואינם חוקיים. בנוסף, CPJ קוראת לישראל לפתוח בחקירה פלילית בשלושה מקרים של עיתונאים שנרצחו: שירין אבו עאקלה (2022), אחמד אבו חוסיין (2018) ויאסר מורתג’א (2018).
###
הוועדה להגנה על עיתונאים (CPJ) היא גוף עצמאי, ללא מטרות רווח, שמקדם את חופש העיתונות ברחבי העולם.
הערה לעורכים: הדוח יהיה זמין באתר cpj.org באנגלית, ערבית ועברית.
ליצירת קשר:[email protected]